מהומות בעכו

אם אתם עוד לא יודעים אז במהלך יום הכיפורים פרצו בעכו מהומות בין יהודים וערבים כשמכונית ובה נהג ערבי עם מספר נוסעים נסעו בעיר ו"זכו" למטר אבנים מהמון יהודי.

שני הצדדים מאשימים זה את זה בפרוץ המהומות –
מצד אחד מספר הנהג תאופיק ג'מאל כי הוא נסע עם בנו ונסע נוסף אל קרובי משפחה בשכונה מעורבת, נסיעה תמימה ורגילה, וכי צעירים יהודיים פתחו במטח ידויי אבנים לעבר הרכב ללא כל התגרות מצידם. הוא אף מציין לטובה שומר יהודי באתר בניה סמוך שהסתיר אותם מההמון הזועם.
מן הצד השני מביאים ב-Ynet את עדותו של ע' שמספר כי הרכב נסע בפראות כשהו משמיע מוזיקה רועשת וכמעט ופגע בעוברים ושבים.

מן הסתם קשה לעמוד על העובדות כשכל צד מציג סיפור כל כך שונה וכן כל שנותר הוא לבחור למי להאמין.

במידה רבה מאוד אני מאמין לסיפורו של הנהג הערבי ולא לסיפורו של ע'.

לצערי יצא לי להיות עד למקרים של ידויי אבנים ביום כיפור. לצערי כמעט מדי שנה אני מגלה כי אנשים שונים מתיחסים ביום זה אל הכבישים כאל סוג מוזר של גן ציבורי ולשמחתי מעולם לא יצא לי לראות אדם כבן 40 שמצטלם לעיתון ומזדהה בשמו המלא אחרי  שיצא למסע פרובוקציה יזום במהלכו הוא ניסה לדרוס הולכי רגל תמימים (כפי שעולה מסיפורים של יהודים אחרים שכביכול היו עדים למקרה).

כמי שחלק ניכר מחייו חי קרוב לעכו ומבלה בה מעת לעת צר לי לראות את המתח שמלובה על ידי גורמים שונים בעיר (יהודים וערבים) מתפוצץ לנו בפרצוף עם גילויי אלימות של שני הצדדים ודווקא תושבי העיר היהודיים מסתתרים מאחורי מעטה אנונימיות כשהם מספרים מעשיות שנשמעות כמו עלילות דם יותר מאשר כעדות מהימנה (שבכל מקרה גם אם פרטיה נכונים המוזרים אין בה כדי להצדיק ידויי אבנים וגרימת פגיעה גופנית).

פורסם בקטגוריה כללי, פוליטי | 11 תגובות

לכבוד השנה החדשה

לכבוד השנה החדשה אני רוצה לברך אתכם שתכלה שנה וקללותיה.

אחרי שראינו כאן ראש ממשלה שנחשד באינספור עבירות שחיתות (ושהטיעונים העיקרייים שלו נגד ההאשמות הם טכנים ומשפטיים אבל רחוקים מרחק אדיר ממוסר ומנהל תקין), אחרי שזכינו לעבריין מין מורשע כממלא מקום ראש הממשלה, אחרי שנהנינו משירותיו של שר משפטים שהביא את האמון במערכת שבראשה הוא עומד אל שפל המדרגה, אחרי שברק שב אל המפה הפוליטית כדי לאיין את מפלגת העבודה באופן סופי (בינתיים בסקרים ובקרוב בקלפי הקרוב אל מקום מגורכם), אחרי שנרצחו כאן ילדים על ידי הוריהם וקרוביהם והתקשורת קפצה על המציאה כדי למכור עוד ועוד כותרות זועקות ומהדורות צהובות במיוחד, בזמן שגלעד שליט עדיין נמק בשביו אי שם ברצועת עזה ומעבר לזעקת הציבור הרחב אין כל התקדמות בענינו (למען הדיוק יש לציין כי ועדה בראשות עבריין המין שהוא גםממלא מקום ראש הממשלה אישרה רשימת אסירים לשחרור שהחמאס כבר הודיע שאין לו עניין בה וששר בטחון אמר שהוא לא יכול להגיד כלום), כשפושעים עם ובלי משפחות ממשיכים להשליט טרור ברחובות בעוד המשטרה עסוקה בסבבי מינויים….

כשכל זאת ועוד מאחורינו אני מוכן להתפשר על ברכותיה של השנה הקרובה ורק להגיד ברוך שפטרנו.

אבל בכל זאת – שתהיה שנה טובה.

פורסם בקטגוריה כללי, פוליטי | כתיבת תגובה

עורך מדור הנדל"ן של גלובס בפוליטיקה

פוסט זה הוא בעיקר תזכורת עבורי.

אתמול התארח בתוכנית "פוליטיקה" של הערוץ הראשון בהנחית עודד שחר עורך מדור הנדל"ן של גלובס ובמסגרת הסקירה על מצב השוק התיחס גם לשוק הישראלי וטען כי אין לצפות לירידת מחירים בשוק הנדל"ן בארץ בגלל שכאן "אנשים קונים דירות כדי לגור בהן" וההגיון הפשוט גורס כי במצב זה אין הם יכולים למכור אותן. 

זהו, אם במקרה נתקלתם בתזכרות זו, שכתבתי בעיקר לעצמי, אתם מוזמנים לחזור אל שגרת יומכם.

פורסם בקטגוריה כללי | תגובה אחת

אל תתנו להם עטים

לפני מספר חודשים בזמן שערכו של הדולר הלך ונשחק אל מול השקל הגבירו בבנק ישראל ערנות לנעשה בשוק ובשלב מסויים התערבו במסחר בגלל מה שהם כינו "כשל שוק" – מצב בו השוק אינו מתנהג בצורה סבירה ונתקף פאניקה שמזינה את עצמה.

לפני שבוע בערך ארע כשל חמור לא פחות בעולם התקשורת הישראלי כשדיווח על מקרה רצח של ילדה זכה לפמפום בלתי סביר ולכיסוי שקרקס היה מרגיש כגביר מעודן לידו (כנראה בעיקר בגלל מבנה המשפחה המורכב ולא כל כך בגלל רצח הילדה).

בכל כלי תקשורת שפתחתם באותה תקופה קראו לכם להזדעזע מהסיפור הנוראי שכמותו לא נראה במקומותינו ומפכ"ל המשטרה עמד על גדות הירקון והבטיח בפאתוס כי הם "לא ישאירו אבן על אבן ומטר על מטר בבוץ הנוראי הזה" (הציטוט אמיתי לחלוטין).
בין התגובות לכיסוי הקרקסי לא נדירות היו התהיות כיצד זה אין צורך ברשיון להורות, איפה היו רשויות הרווחה, למה המשטרה ביקשה צו איסור פרסום כשכל כך חשוב שההמונים יקבלו את מנת הדיווח הצהוב שלהם אבל משהו נשכח בתוך ההמולה.

היום כבר ברור מה נשכח – נשכחה האתיקה הבסיסית ביותר של סיקור עיתונאי והדבר עלה בחייהם של שני ילדים נוספים.

לא חסרות עדויות שקושרות בין אופן ומידת הדיווח על התאבדויות בכלי התקשורת לשכיחות מקרי ההתאבדות ועדויות דומות קל למצוא גם לגבי מקרי אנורקסיה. דיווח פומפוזי על מתאבדים ועל קורבנות אנורקסיה מביא אנשים נוספים לבחור בפתרון דומה. נקל להבין שכתבות שמאדירות את המתאבד או האנורקסי יביאו לבחירה של אנשים נוספים בדרך זו אבל כל איש תקשורת יודע (או לכל הפחות חייב לדעת) שגם כיסוי לא מחמיא אך נרחב של תופעות כאלו גורמות להעלאת הסבירות שמקרים דומים ישנו.

הקרקס נרגע מאז רק במעט כי הרי גופי התקשורת מצאו כאן את הפרפטה-מובילה שלהם בדמות כיסוי צהוב ופופוליסטי של מקרים נוראיים כשלעצמם שמביאים אנשים מעורערים נוספים למעשים שלא יעשו ואלו יוצרים רצף נהדר של סיבות לכיסוי צהוב וצעקני נוסף.

ניחא שלמדנו שוב כי הכתבים עצמם לא מסוגלים להציב לעצמם גבולות אבל אני תוהה איפה הגוף שהיה אמור לזהות את "כשל הסיקור" ולעצור אותו בזמן? (עורכי החדשות?) איפה הגוף שיפעל כדי לודא שהדברים לא ישנו? מי יתן את הדין על הכיסוי הקרקסי שעלה בחייהם של שני ילדים?

פורסם בקטגוריה כללי, פוליטי | תגובה אחת

הסיפור העצוב על רוז עלי ועל העיתון

מדובר בסיפור איום – אב שהוא גם סב ככל הנראה רצח את נכדתו שהיא גם בתו ואשתן בכלל גרושה מבנו והסבתא לא רצתה לדעת והסבתא רבא והשכנים והמשטרה וזה נורא וזה עוד לא נשמע במחוזותינו.

באמת שמדובר בסיפור איום – רוז, ילדה בת ארבע וחצי בסך הכל (או חמש אליבא דעורכת הדין של ההגנה), נרצחה.
אבל באופן אישי אני חושש שאני חווה כאן משהו שהוא אולי אפילו איום מזה – רוז, ילדה בת ארבע וחצי בסך הכל (או חמש אליבא דעורכת הדין של ההגנה), נרצחה ואני פלטתי אנחת רווחה. זה היה אפילו איום יותר אלמלא כל מי שדיברתי איתו היום הפגין תגובה דומה.

ילדה בת ארבע וחצי נרצחה, לי לא כל כך אכפת מזה וכל מי שדיברתי איתו היום לא התרגש מזה יותר מדי.

זה פשוט נורא.

אז מה בעצם קרה פה?!

ביום ראשון עוד לפני שפורסם שיש צו איסור פרסום טרחו בויינט לפרסם ידיעה סתומה לפיה עוברים ושבים על גדות הירקון מביעים פליאה למראה המוני שוטרים ועיתונאים שמרוכזים במקום.
הסאב-טקסט שמראש היה מובן הוא שהעיתונאים, שכבר מזמן הפכו בזכות ולא בחסד לסגנים של אלוהים, יודעים משהו שאני אתם לא יודעים ואה-בה-בה-בה לנו.
חלפו עוד מספר שעות וזכינו לשמוע שהוצא צו איסור פרסום גורף על כל הפרטים הנוגעים לחקירה שכמוה עוד לא נראתה כאן, משהו פשוט מעולם אחר, מציאות שעולה על כל דמיון… אבל אסור להגיד שומדבר.
עוד 45 דקות בערך וזכינו לקרוא שהמשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחרי ילדה.
כמעט חמש דקות מאוחר יותר זכינו גם לקרוא ראיון עם השכנה מנתניה שידעה לספר ש"רוז תמיד היתה עצובה".
פגיעה בחקירה ובצו איסור הפרסום?! חס ושלום, בסך הכל מישהו ניסה לזעוק בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שמדובר בפגיעה בילדה על ידי בני משפחתה.
התמונות?! באחת נראית ילדה מחוייכת אבל בשניה הילדה בוכיה ויד מבוגר אוחזת בה.
מה עלה בגורל הילדה?! אסור כמובן לפרסם כל פרט אבל מדובר בפרשה שכמוהה לא נודעה במחוזותינו… פשע איום ונורא שעולה על כל דמיון… קציני המשטרה שאמונים על מלחמה במשפחות פשע עוד לא ראו דבר כזה…

ועוד יום ועוד כותרות ענקיות עם רמזים בעובי פיל על פגיעה כלשהי בילדה על ידי בני משפחתה וקישור עקיף אך ישיר ביותר לחיפושים באזור הירקון.

והנה בא לציון גואל כי נראה שבדרך פלא מישהו בעיתון פריזאי גילה פרטים שאף עיתונאי ישראלי לא יכול לפרסמם מפאת האפשרות של פגיעה בחקירה.

ותעצרו את הנשימה כי עוד רבע שעה אולי יוסר צו איסור הפרסום על הפרשה הנוראית הזו שקציני המשטרה שעוסקים בחקירתה ממררים בבכי בעודם מבוססים במי הירקון.

ו…. פווווו… אנחת רווחה אדירה נשמעה מכיוון כל כלי תקשורת אפשרי… עכשיו סופסוף אפשר להוציא את כל הצהוב החוצה – הילדה רוז בת הארבע וחצי (או חמש אם תקשיבו לעורכת הדין של ההגנה) נרצחה על ידי סבה שהוא גם אביה החורג שבנו נמצא בפריז… והסבתא רבא.. והשכנים… והמשטרה… והעובדים הסוציאלים… והטלויזיה… והעיתונים… ואני וחברי….
ואיפשהו בתוך כל המאמץ האדיר למכור עוד ועוד מהצהוב הצהוב הזה אני מגלה שמשהו השתבש… משהו יוצא מגדר הרגיל… מין הרגשה מוזרה שכזו…
איפשהו בתוך כל המאמץ למכור עוד ועוד מהצהוב הצהוב הזה אני מגלה שלא הזדעזעתי ואפילו נורא מזה – אני משוחח עם אנשים שנמצאים סביבי וניכר שגם הם ילכו היום לארוחת הצהריים שלהם.

זה פשוט נורא – ילדה בת ארבע וחצי נרצחה ומרוב מאמץ למכור את כל הפרטים בסיפור הצהוב שברקע האירוע הטרגי הזה נוצרה (לפחות בסביבתי הקרובה) איזו סוג של אדישות.

פורסם בקטגוריה כללי, פוליטי | 4 תגובות

סיכום האולימפיאדה שלי – כבוד לספורטאים ובוז לעיתונאים

אני לא ספורטאי כורסא גדול מדי אבל מן הסתם גם אני צפיתי בחלק מאירועי האולימפיאדה וקראתי ושמעתי דיווחים.

יש משהו מאוד משמח באולימפיאדה הנוכחית מהבחינה הישראלית.

מצד אחד הספורטאים שיצגו את ישראל הגיעו להישגים מאוד יפים ובפרט אמורים הדברים בשחיה (כמעט כל שיא ישראלי שעמד למבחן נשבר), בהתעמלות אמנותית (מקום שמיני בגמר למתעמלת בודדת ומקום שישי בגמר קבוצתי), בהתעמלות קרקע (גמר במכשיר בודד) ובשיט (מדלית ארד לצוברי בגלשני מפרש, מקום רביעי לבנות ב-470, מקום 14 לדוידוביץ' בגלשני מפרש).

מצד שני בזמן שעיתונאים רבים המשיכו לזנב בספורטאים שיצגו את ישראל עם שאלות של "למה נכשלת?" ואחר כך הכתרת כל נימוק בכותרת "עוד תירוצים" (בפרט אפשר להזכיר כאן את כתבי תכנית כיסוי האולימפיאדה של גל"ץ, את גילי שם טוב מהערוץ הראשון, מיקי שגיא וסער הס מ-ynet ואחרים) נשמעו עוד ועוד קולות מכיוונים שונים שקראו להפסיק ולעלוב בספורטאים שיצגו אותנו בצורה יפה מאוד במקצועות שאותם שדרים וכתבים לא מקדישים להם יותר משעה בשנה ואחרי שהם מקבלים תגמול עלוב עבור השקעה אדירה של שנים רבות.
הרבה מאותם קולות עלו מהתגובות באתרי האינטרנט אבל הם חלחלו די מהר גם אל חלק מהשדרים והכתבים וכך אפשר היה למצוא באולפן הערוץ הראשון את בוני גינצבורג מצידו האחד של האולפן מחמיא על ההישגים ומכיר במגבלות ומצד שני את גילי שם טוב מתיחסת אל ספורטאים שהגיעו לפסגה כאל אחרון הכדורגלנים שהיא נוהגת להלל בימים כתיקונם.

כך שבסך הכל האולימפיאדה הזו בהחלט משאירה טעם של עוד ואני מקווה שעד הפעם הבאה ידעו חלקים רחבים יותר בתקשורת ובעסקנות הספורט להעריך הישגים מרשימים גם כשאלו אינם מביאים מדליות אלא "רק" מקום רביעי "מאכזב".

נ.ב. יש ברדיפה אחרי "המדליות כחזות הכל" מהערצת השררה וסמלי הכח שמאפיינת לרוע המזל חלקים ניכרים בתקשורת הישראלית המאתרגת והצינית ובעסקנות באשר היא.

פורסם בקטגוריה כללי, פוליטי | 2 תגובות

פוסט שנמחק

לפני כחצי שנה פרסמתי כאן פוסט על חנות מסוימת שסיפקה לי שירות גרוע במיוחד.

מזה מספר ימים שמתנהל בבלוג דיון כתוב עם מנהל החנות שפתח באיום לתבוע אותי אם הקטע לא יוסר.

אחרי שהדיון נפתח באיום פומבי לתביעה אם הקטע לא יוסר קיבלתי היום סופסוף פניה באופן פרטי עם הבהרות לגבי המקרה ובקשה מנומסת להסיר את הפרסום.

לאור הפניה המנומסת וההבהרות שקיבלתי לגבי המקרה כמו גם היכרות עם מקרים אחרים בהם נהגה אותה חנות כראוי בחרתי להוריד את הפרסום בשלב זה וכנראה לתמיד.

היות ונראה שהקיץ עלה לדי הרבה אנשים לראש (כולל חלק מאלו שעוסקים בלינוקס) אני מציע גם לאחרים שממהרים לשלוח איומים על תביעות שבדרך לחפש דרך מוצלחת יותר לפתור את בעיותיהם.

פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות