על רגל אחת – המכונית החשמלית ה"נקיה" שמנסים למכור לנו בכסות אינטרס ציבורי מזמהת יותר ממכונית "רגילה" עם מנוע בנזין (אפילו לפני שמנסים להפטר מהמצברים שלה).

לא נכנסו לכנסת הבאה מפלגות שכל כולן מחאה/אוירה/הלצה – לא נראה בה את הגמלאים, לא נראה בה את בוגרי עלה ירוק וניצולי השואה ושאר מרעין בישין.

הגוף המוזר שנושא את שם מפלגת העבודה קיבל בקירוב טוב את המגיע לו אחרי שהומלך עליו האטד ברק וזכינו לראות את חבריו זוחלים על גחונם אל ממשלת אולמרט תוך שהיא נוטשת כל עקרון ורעיון אותו מפלגת העבודה אמורה לייצג ותוך שתיקה רועמת שלא עלתה ממנה אף מילת ביקורת על התנהלות המפלגה והעומד בראשה.

הייתי שמח לראות את מרצ מקבלת תמיכה רחבה יותר כמייצג היחידה של השמאל החילוני הציוני.

הייתי שמח לראות את קדימה מקבלים תמיכה נמוכה בהרבה היות ומדובר באוסף אופורטוניסטים שהצמיח ממנו עבריינים מורשעים (כמו חיים רמון), כאלו שעומדים למשפט (כמו הירשזון), כאלו שיעמדו למשפט (כמו אולמרט) וכאלו שחמקו מידו של החוק לפחות לעת עתה (כמו אפללו, אברהם, הנגבי ובר-און). נראה הרבה מהתמיכה שקיבלה קדימה הגיע ממבוהלי ביבי – ביבי אכן מרתיע אב הייתי שמח לראות את הקולות האלו הולכים למפלגה עם חוט שדרה של ממש (כמו מרצ למשל).

ליברמן הוא תופעת הבחירות הנוכחיות ועם כל הבעיתיות שבדברים אותם הוא משמיע אני שמח לראות נציגות רחבה לציבור חילוני במובהק.

הליכוד זכה לתמיכה נאה בעיקר בהתחשב בכך שביבי, שהאכיל אותנו מרורים בכהונתו הקודמת כראש ממשלה, מוביל את המפלגה ומסיבות תמוהות נבחר גם להיות במרכז הקמפיין של המפלגה (דבר שמן הסתם עלה לה במספר מנדטים).

הבית היהודי והאיחוד הלאומי היה טוב אם היו הולכות יחדיו ובכל מקרה הפילוג עלה לציבור אותו הן מייצגות במנדט בודד.

וכל הבלאגן הזה מביא אותנו בסופו של דבר אל מקום שממנו יכולה המפלגה שמייצגת את רוב הבוחרים להקים הן ממשלה ימנית צרה (מה שלא הייתי רוצה לראות ומה שכנראה גם הליכוד לא היה רוצה לראות) והן ממשלת אחדות במגוון הרכבים.

הדבר היחיד שמעט מעיב על השמחה היא חוסר היכולת של קדימה לקבל את דין הבוחר אבל את זה ניתן ליחס לדברים בעלמא שנועדו בסופו של דבר להעלאת המחיר שישלם הליכוד עבור הצטרפותה והרי בסופו של דבר קדימה חייבת להצטרף אל הליכוד כי אחרת תתפרק לגורמיה.

כך שבסך הכל נכון לשלב זה נראה כי התוצאות בהחלט מוצלחות.

עד היום החשבתי את הבחירה הטובה ביותר שלי לזו שעשיתי בבחירות בהן ברק התמודד עם שרון – באותן בחירות לא הצבעתי.

אני מקווה שהבחירה שאעשה הפעם תתחרה באותה הצלחה.

יש לי המון מחלוקות עם מצע הליכוד ועם אנשים שונים במפלגה ועדיין בבואי לבחור לכנסת אני מוצא שמדובר בנבחרת הטובה ביותר בין המפלגות הגדולות גם בגלל שבעבודה ובקדימה יש אנשים שאף עם בדפי העמדות שלהם יש לי הסכמה רחבה איתם הם פשוט גרועים אבל לשמחתי גם בגלל שאני מוצא גם את מועמדי הליכוד שיש לי מחלוקות איתם כראויים.

מדובר עבורי בבחירה קשה ואני בטוח שידי תרעד כשאשלשל בקלפי פתק שיכול להביא את ביבי לראשות הממשלה ואת לימור לבנת לשרה אבל מצד שני בפתק זה אני בוחר פרלמנטרים מצויינים כמו סער וארדן ואנשים ישרים ואמיצים כמו בגין ומרידור.

ליציאה למבצע קדמה תקופה של "רגיעה" אותה יזם ואליה דחף שר הבטחון אהוד ברק.

תקופת הרגיעה באה אחרי יותר משבע וחצי שנים בהם סופגה שדרות ירי משטחי עזה שהתגבר משמעותית עם עלית חמאס לשלטון אחרי בחירות בראשות הפלסטינית.

כחלק מלקחי מלחמת לבנון השניה הוגדרו יעדי המבצע בעזה בצורה מעורפלת ("שינוי המציאות בדרום").

היום, אחרי מעט יותר משלושה שבועות החליט הקבינט על הפסקת אש חד-צדדית של ישראל כשהחמאס ספג פגיעה קשה, כושר ההרתעה של צה"ל שוקם במידה ניכרת, הירי על דרום הארץ נמשך, גלעד שליט עדיין בשבי ולא ניכר כי חלה התקדמות בעינינו וישראל תלויה בגורמים זרים שימנעו הברחות נשק לעזה מגבול מצרים.

משפל מושבי אני רוצה להביע הערכה עצומה לרמטכ"ל גבי אשכנזי שאחראי לשינוי העצום שעבר צה"ל מאז שבפזיזות אופינית שלח אותו אולמרט ללבנון וליבי ליבי עם משפחתו של גלעד שליט שפוליטיקאים ציניים עושים ספינים על גבם פעם אחר פעם (מי בכלל זוכר שעמוס גלעד דיבר אישית עם נעם שליט וסיפר לו שענינו של גלעד היה ראשון במעלה בהסכם הרגיעה? מי בכלל זוכר את הסכם הרגיעה?).

כראש ממשלה ברק הצהיר כי כל התגרות מהצד הלבנוני תזכה לתגובה ניצחת אחרי נסיגת כוחות צה"ל מרצועת הבטחון וכולנו יודעים איך זה נגמר (חטיפת שלושה חיילים כעבור זמן קצר שלא זכתה לכל תגובה).

כראש ממשלה הצהיר שרון כי כל ירי מעזה יזכה לתגובה ניצחת אחרי ההתנתקות מעזה וכולנו יודעים איך זה נגמר.

היום הצהירו ברק ואולמרט כי כל התגרות של החמאס תענה בעוצמה – איך לדעתכם זה יגמר?

היום התקימו פרימריז בגוף הפוליטי המוזר שעונה לשם "מפלגת העבודה" ולפי מה שקראתי זה עתה ב-YNET עולה כי מתוצאות אמת ראשוניות במקום הראשון נבחר יצחק הרצוג.

הרצוג הוא בחירה ראויה ביותר לגוף הפוליטי שמוביל ברק ומשלים את התמונה שיוצר יו"ר המפלגה -
עסקינן באדם שמבקר המדינה הגדיר את מעשיו בפרשת העמותות של ברק כ"דריסת החוק ברגל גסה". על ראשו של הרצוג זה גם בוער הכובע היות והוא בחר לשמור על שתיקה בחקירה הפלילית שנפתחה בעקבות בדיקת המבקר זכות השמורה למי שבא להגן על עצמו מהפללה עצמית (ולא נועדה כדי למנוע הפללת אחרים).

אין ספק הבחירה בהרצוג תואמת את החזות הנוכחית של הגוויה הפוליטית הנושאת את שם "מפלגת העבודה" כפי שהיא מצטיירת מדמות היו"ר – מפלגה שנבחריה הם חובשי כסאות מקצועיים ששמירת החוק היא מהם והלאה ושיעשו כל שידרש כדי לשרוד בתפקידם, להגן על מטיבהם ולהנות עוד תקופת מה מהשררה.

מדובר בהתפתחות מעניינת מאוד לאור העובדה שאך לפני ימים מספר יצאה גברת ציפי בקריאה נרגשת לעבריין המין המורשע חיים רמון להשאר בקדימה.

נראה לי שקדימה אינה אופציה עבורי בבחירות הקרבות – עם או בלי ציפי לבני בראשה (ורמון, בלילא הנגבי ועוד מספר "נקיי כפיים" כחלק פעיל ותורם בה ועם הירשזון, אולמרט ושרון באגף "נקיי הכפיים בדימוס").

שני הצדדים מאשימים זה את זה בפרוץ המהומות -
מצד אחד מספר הנהג תאופיק ג'מאל כי הוא נסע עם בנו ונסע נוסף אל קרובי משפחה בשכונה מעורבת, נסיעה תמימה ורגילה, וכי צעירים יהודיים פתחו במטח ידויי אבנים לעבר הרכב ללא כל התגרות מצידם. הוא אף מציין לטובה שומר יהודי באתר בניה סמוך שהסתיר אותם מההמון הזועם.
מן הצד השני מביאים ב-Ynet את עדותו של ע' שמספר כי הרכב נסע בפראות כשהו משמיע מוזיקה רועשת וכמעט ופגע בעוברים ושבים.

מן הסתם קשה לעמוד על העובדות כשכל צד מציג סיפור כל כך שונה וכן כל שנותר הוא לבחור למי להאמין.

במידה רבה מאוד אני מאמין לסיפורו של הנהג הערבי ולא לסיפורו של ע'.

לצערי יצא לי להיות עד למקרים של ידויי אבנים ביום כיפור. לצערי כמעט מדי שנה אני מגלה כי אנשים שונים מתיחסים ביום זה אל הכבישים כאל סוג מוזר של גן ציבורי ולשמחתי מעולם לא יצא לי לראות אדם כבן 40 שמצטלם לעיתון ומזדהה בשמו המלא אחרי  שיצא למסע פרובוקציה יזום במהלכו הוא ניסה לדרוס הולכי רגל תמימים (כפי שעולה מסיפורים של יהודים אחרים שכביכול היו עדים למקרה).

כמי שחלק ניכר מחייו חי קרוב לעכו ומבלה בה מעת לעת צר לי לראות את המתח שמלובה על ידי גורמים שונים בעיר (יהודים וערבים) מתפוצץ לנו בפרצוף עם גילויי אלימות של שני הצדדים ודווקא תושבי העיר היהודיים מסתתרים מאחורי מעטה אנונימיות כשהם מספרים מעשיות שנשמעות כמו עלילות דם יותר מאשר כעדות מהימנה (שבכל מקרה גם אם פרטיה נכונים המוזרים אין בה כדי להצדיק ידויי אבנים וגרימת פגיעה גופנית).

אחרי שראינו כאן ראש ממשלה שנחשד באינספור עבירות שחיתות (ושהטיעונים העיקרייים שלו נגד ההאשמות הם טכנים ומשפטיים אבל רחוקים מרחק אדיר ממוסר ומנהל תקין), אחרי שזכינו לעבריין מין מורשע כממלא מקום ראש הממשלה, אחרי שנהנינו משירותיו של שר משפטים שהביא את האמון במערכת שבראשה הוא עומד אל שפל המדרגה, אחרי שברק שב אל המפה הפוליטית כדי לאיין את מפלגת העבודה באופן סופי (בינתיים בסקרים ובקרוב בקלפי הקרוב אל מקום מגורכם), אחרי שנרצחו כאן ילדים על ידי הוריהם וקרוביהם והתקשורת קפצה על המציאה כדי למכור עוד ועוד כותרות זועקות ומהדורות צהובות במיוחד, בזמן שגלעד שליט עדיין נמק בשביו אי שם ברצועת עזה ומעבר לזעקת הציבור הרחב אין כל התקדמות בענינו (למען הדיוק יש לציין כי ועדה בראשות עבריין המין שהוא גםממלא מקום ראש הממשלה אישרה רשימת אסירים לשחרור שהחמאס כבר הודיע שאין לו עניין בה וששר בטחון אמר שהוא לא יכול להגיד כלום), כשפושעים עם ובלי משפחות ממשיכים להשליט טרור ברחובות בעוד המשטרה עסוקה בסבבי מינויים….

כשכל זאת ועוד מאחורינו אני מוכן להתפשר על ברכותיה של השנה הקרובה ורק להגיד ברוך שפטרנו.

אבל בכל זאת – שתהיה שנה טובה.

אתמול התארח בתוכנית "פוליטיקה" של הערוץ הראשון בהנחית עודד שחר עורך מדור הנדל"ן של גלובס ובמסגרת הסקירה על מצב השוק התיחס גם לשוק הישראלי וטען כי אין לצפות לירידת מחירים בשוק הנדל"ן בארץ בגלל שכאן "אנשים קונים דירות כדי לגור בהן" וההגיון הפשוט גורס כי במצב זה אין הם יכולים למכור אותן. 

זהו, אם במקרה נתקלתם בתזכרות זו, שכתבתי בעיקר לעצמי, אתם מוזמנים לחזור אל שגרת יומכם.